גמרא
פירוש
אַף הַתְּשִׁיעִי אֵינוֹ קָדוֹשׁ אֶלָּא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
אף תשיעי אינו קדוש – שאינו נאכל אלא במומו. אסיפא דמתניתין מיירי:
אלא א״כ נעקר שם העשירי הימנו – מעשירי דלא קרא לעשירי עשירי אבל קראו עשירי לודאי עשירי התשיעי חולין:
והדין נותן ומה אחד עשר שהוא עושה קדושה ליקרב – כדאמרינן במתניתין ואחד עשר קרב שלמים אינו קדוש האחד עשר אלא א״כ נעקר שם העשירי ממנו מן העשירי כדתנן קרא לתשיעי עשירי ולעשירי עשירי: והיא הנותנת – כלומר מאותו דין שאתה מביא נלמד שהתשיעי ליהוי קדוש אע״פ שלא נעקר שם עשירי מעשירי: דאיברר ליה עשירי שכבר יצא – דאכתי לא איברר ליה עשירי שעדיין לא יצא קדוש תשיעי אע״ג דלא נעקר שם עשירי ממנו דלא קרא לו שם אחד שנשאר בדיר: לאו דאיפטרו במנין הראוי – שכשיצאו מן הדיר עדיין נשאר בדיר שהיה יכול להשלים מנינן: ודילמא – מהכא לא מצית דדילמא מהנהו מנויין קאמר דקפץ לתוכו הנהו דכבר עישר עלייהו: ההוא לא מצית אמרת – דהדר קתני לה מן המעושרין אלמא דהאי מנויין דקאמר דלאו מעושרין נינהו: ודלמא מאי מן המעושרין דקאמר שקפץ מעשר עצמו לתוכו:
דיקא נמי דקתני ירעו – דכולהו הוי ספק מעשר. והאי מן המנויין דקאמר מהנך דכבר עישר עליהן ואכתי לא מצי יליף מהכא דמנין הראוי פוטר: אלא אמר רבא מקרא יליף דכתיב יעבר ולא שכבר עבר: אם מן המנויין מת – מאותן שיצאו מן הדיר מה בכך מונה ומשלים עליהם ועל אותו שמת עד שיהו עשרה ויפריש אחד:
ואם משאינן מנויין מת – מהנך שבדיר: מנויין שיצאו לחוץ פטורין – שפטרן מנין הראוי שבשעה שיצאו עדיין לא מת והיה ראוי להשלים מניינן לעשרה ושאינן מנויין אותן שנשתיירו בדיר הארבע׳ לא ניפטרו אלא מצטרפין לגורן אחד לעשרו עם שאר בהמות: ואם לאו – שלא יצאו בפתח שיצאו ששה אלא בפתח ארבעה דהשתא הוו שמונה ולא חזו למעשר:
הששה שיצאו ראשונים פטורין – משום דבשעה שיצאו מן הדיר נשתייר בדיר מנין הראוי להשלימן לעשרה והנך ארבעה ואינך ארבעה מצטרפין לגורן אחד: יצאו ארבעה – תחלה בפתח זה כו׳:
נוטל אחד למעשר והשאר פטורין – אפילו אותן ארבעה שיצאו תחלה משום דאינהו נפטרו במנין הראוי:
ואם לאו – שלא יצאו אלא בפתח הארבעה ד׳ ראשונים וו׳ שניים פטורין משום דנשתייר בדיר שראוי להשלימן:
והנך ד׳ אחרונים מצטרפין לגורן אחד: אם אותן ששה כולם בפתח אחד יצאו – או בפתח ד׳ ראשונים או בפתח ד׳ שניים הוו י׳ ונוטל מהן אחד והשאר פטורין כולן אפילו אותן ד׳ שלא יצאו הו׳ בפתחן משום דאותן [ד׳ שניים נמי] כי יצאו הוו להו מנין הראוי ואם לאו ששלשה מהן יצאו בפתח זה וג׳ בפתח זה הד׳ ד׳ פטורין משום דיצאו במנין הראוי והו׳ מצטרף לגורן אחד: מהו דתימא ודאי מנין הראוי אמרינן – כגון היכא דיצאו ו׳ בפתח זה וד׳ בפתח זה וד׳ נשתיירו דודאי דהנהו ד׳ דנשתיירו לא חזו לאיצטרופי אלא [עם] הששה. אבל ספק מנין הראוי כגון כשנשתיירו ו׳ בדיר דחזו לאיצטרופי בין להני ד׳ בין להני ד׳ ולא ידעינן להי מצטרפי אימא לא קמ״ל: והשאר פטורין – הנהו ה׳ נמי שלא הכניס משום דלית בהו שעור מעשר אלא יעשה להן דבר שיתחייבו במעשר כולן יכניסם (כולן) לדיר ויוציא עשרה ויטול מהן א׳ והשאר הה׳ מאחר שנכנסו בדיר ואין בהן שעור מעשר הדיר קובעו ומצטרפין לגורן אחד:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
אלא א״כ נעקר שם העשירי הימנו – מעשירי דלא קרא לעשירי עשירי אבל קראו עשירי לודאי עשירי התשיעי חולין:
והדין נותן ומה אחד עשר שהוא עושה קדושה ליקרב – כדאמרינן במתניתין ואחד עשר קרב שלמים אינו קדוש האחד עשר אלא א״כ נעקר שם העשירי ממנו מן העשירי כדתנן קרא לתשיעי עשירי ולעשירי עשירי: והיא הנותנת – כלומר מאותו דין שאתה מביא נלמד שהתשיעי ליהוי קדוש אע״פ שלא נעקר שם עשירי מעשירי: דאיברר ליה עשירי שכבר יצא – דאכתי לא איברר ליה עשירי שעדיין לא יצא קדוש תשיעי אע״ג דלא נעקר שם עשירי ממנו דלא קרא לו שם אחד שנשאר בדיר: לאו דאיפטרו במנין הראוי – שכשיצאו מן הדיר עדיין נשאר בדיר שהיה יכול להשלים מנינן: ודילמא – מהכא לא מצית דדילמא מהנהו מנויין קאמר דקפץ לתוכו הנהו דכבר עישר עלייהו: ההוא לא מצית אמרת – דהדר קתני לה מן המעושרין אלמא דהאי מנויין דקאמר דלאו מעושרין נינהו: ודלמא מאי מן המעושרין דקאמר שקפץ מעשר עצמו לתוכו:
דיקא נמי דקתני ירעו – דכולהו הוי ספק מעשר. והאי מן המנויין דקאמר מהנך דכבר עישר עליהן ואכתי לא מצי יליף מהכא דמנין הראוי פוטר: אלא אמר רבא מקרא יליף דכתיב יעבר ולא שכבר עבר: אם מן המנויין מת – מאותן שיצאו מן הדיר מה בכך מונה ומשלים עליהם ועל אותו שמת עד שיהו עשרה ויפריש אחד:
ואם משאינן מנויין מת – מהנך שבדיר: מנויין שיצאו לחוץ פטורין – שפטרן מנין הראוי שבשעה שיצאו עדיין לא מת והיה ראוי להשלים מניינן לעשרה ושאינן מנויין אותן שנשתיירו בדיר הארבע׳ לא ניפטרו אלא מצטרפין לגורן אחד לעשרו עם שאר בהמות: ואם לאו – שלא יצאו בפתח שיצאו ששה אלא בפתח ארבעה דהשתא הוו שמונה ולא חזו למעשר:
הששה שיצאו ראשונים פטורין – משום דבשעה שיצאו מן הדיר נשתייר בדיר מנין הראוי להשלימן לעשרה והנך ארבעה ואינך ארבעה מצטרפין לגורן אחד: יצאו ארבעה – תחלה בפתח זה כו׳:
נוטל אחד למעשר והשאר פטורין – אפילו אותן ארבעה שיצאו תחלה משום דאינהו נפטרו במנין הראוי:
ואם לאו – שלא יצאו אלא בפתח הארבעה ד׳ ראשונים וו׳ שניים פטורין משום דנשתייר בדיר שראוי להשלימן:
והנך ד׳ אחרונים מצטרפין לגורן אחד: אם אותן ששה כולם בפתח אחד יצאו – או בפתח ד׳ ראשונים או בפתח ד׳ שניים הוו י׳ ונוטל מהן אחד והשאר פטורין כולן אפילו אותן ד׳ שלא יצאו הו׳ בפתחן משום דאותן [ד׳ שניים נמי] כי יצאו הוו להו מנין הראוי ואם לאו ששלשה מהן יצאו בפתח זה וג׳ בפתח זה הד׳ ד׳ פטורין משום דיצאו במנין הראוי והו׳ מצטרף לגורן אחד: מהו דתימא ודאי מנין הראוי אמרינן – כגון היכא דיצאו ו׳ בפתח זה וד׳ בפתח זה וד׳ נשתיירו דודאי דהנהו ד׳ דנשתיירו לא חזו לאיצטרופי אלא [עם] הששה. אבל ספק מנין הראוי כגון כשנשתיירו ו׳ בדיר דחזו לאיצטרופי בין להני ד׳ בין להני ד׳ ולא ידעינן להי מצטרפי אימא לא קמ״ל: והשאר פטורין – הנהו ה׳ נמי שלא הכניס משום דלית בהו שעור מעשר אלא יעשה להן דבר שיתחייבו במעשר כולן יכניסם (כולן) לדיר ויוציא עשרה ויטול מהן א׳ והשאר הה׳ מאחר שנכנסו בדיר ואין בהן שעור מעשר הדיר קובעו ומצטרפין לגורן אחד:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush